2 years went by since the last time I posted anything on this blog.
Damn, I missed it.
Don't know why, but today, suddenly my fingers are burning. I wanna write something.
again.
This blog doesn't seem ridiculous to me anymore. It suddenly looks so naive, so sweet and childish.
I was young, I was bored and frustrated. But at least I did SOMETHING. I created.
I wanna be back.
Maybe it's because I miss my family so much. miss Israel. Miss my previous life, and everything that has to do with it. For example, this old and lovely fashion blog.
You see, I'm away from home. Since my last post I finished HS. I finished my first year of National Service and started a new one. Away from home.
I'm in Cleveland now. America. Yup. My first time leaving Israel EVER. And for how long? A year. 12 Months. It's been 2 months so far. My English is much better. My point of view on life is SO different now, yet SO much the same.
Can't wait to share with you my new life. My new hardships, challenges and opportunities.
Love ya!
Heichal.
Damn, I missed it.
Don't know why, but today, suddenly my fingers are burning. I wanna write something.
again.
This blog doesn't seem ridiculous to me anymore. It suddenly looks so naive, so sweet and childish.
I was young, I was bored and frustrated. But at least I did SOMETHING. I created.
I wanna be back.
Maybe it's because I miss my family so much. miss Israel. Miss my previous life, and everything that has to do with it. For example, this old and lovely fashion blog.
You see, I'm away from home. Since my last post I finished HS. I finished my first year of National Service and started a new one. Away from home.
I'm in Cleveland now. America. Yup. My first time leaving Israel EVER. And for how long? A year. 12 Months. It's been 2 months so far. My English is much better. My point of view on life is SO different now, yet SO much the same.
Can't wait to share with you my new life. My new hardships, challenges and opportunities.
Love ya!
Heichal.
בלוג יקר. כמה עוול עשיתי לך כשהשמצתי אותך, עיוותתי ואיכזבתי אותך ככה. נטשתי אותך.
אמרתי שאתה מגוחך וטיפשי.
סתם נזכרתי בך היום. סתם הסתכלתי בתמונות מפעם, מזמנים עברו. מנסה להיזכר בעצמי בזמנים האלו. איך הייתי.
ופתאום אתה כבר לא נראה מגוחך כ"כ.
הייתי מתוסכלת, ילדה בת 16 שרוצה קצת יותר אבל תקועה בלימודים, באיזה בית ספר שכוח אל שרק מתעסק באורך החצאית. ופתאום אני רואה הכל באור אחר.
אני סולחת לעצמי על הפדיחות, ותופחת לעצמי על השכם. אני רוצה יותר. מה רע בלרצות יותר? מה רע בלנסות?
גאה בעצמי על האומץ.
בא לי לחזור. לכתוב שוב. לפרסם, לחלוק.
עכשיו אני רחוקה מהבית. בלי ששמתי לב זה קרה, הגעתי לאמריקה לשנה שנייה של שירות לאומי.
בלי המשפחה, בלי החום והחיבוקים, ועם המון אנשים חדשים מסביב. לאט לאט אני מתחילה להרגיש בבית.
הכל קרה תוך 3 שבועות. מהרגע שאמרו לי שהתקבלתי ועד הרגע שעליתי על מטוס לארץ אחרת.
לקראת סוף יולי שמעתי שיש מקום פנוי בבת עמי. מחפשים עוד בת לקליבלנד.
ואני? ממש לא האמנתישזה יצא לפועל, אבל אמרתי למה לא.
זה היה או זה או להישאר בארץ מתוסכלת ואבודה. לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי, מה השאיפות שלי בחיים או מי אני בכלל. בדיוק סיימתי שנה קשה מאוד מאוד בכפר הילדים כרמיאל. הייתי סחוטה ותשושה פיזית ונפשית אחרי התמודדות קשה עם עבודה של שתי בנות שרות בו זמנית. הדרכתי בבית בוגרים את כיתות י"א י"ב ובנוסף הייתי בת שירות של משפחתון שהבת שירות שלו עזבה באמצע שנה.
אז אמרתי, למה לא? חו"ל, נשמע מסתורי ולא ידוע. אז ננסה.
עכשיו אני פה. מסתגלת, לומדת לחיות עם איבר כרות. בלי המשפחה. אבא ואמא, 8 אחים ו6 גיסים אהובים אהובים אהובים ו17 אחיינים אהובים אפילו טיפה יותר
אז אני פה. חזרתי לבלוג, חזרתי לכתוב. איזה הקלה.
נשיקות מאמריקה הרחוקה מידיי
היכל.
Moria my co bat sherut, our car Sally and I
Snif BAC Cleveland. Amazing people.
First snow
