אחיין חורג

תינוק חדש הגיע לעולם.

השליחה של בני עקיבא ילדה תינוק. בן בכור. אחרי 9 חודשים של ציפייה. סוף סוף.

אז הלכנו לבית חולים. אני ומוריה, שתינו ביחד. מדמיינות לעצמנו איך התינוק הזה בעצם קשור אלינו מאוד,

איך אנחנו כמעט דודות שלו.

נכנסים לחדר. התרגשות.

היולדת עייפה ומאושרת על המיטה המסורבלת. האבא הטרי עם חיוך מאוזן לאוזן.

ואנחנו. ואני.

אבל זה בכלל טעות. זה לא מרגיש לי כמו שהרגיש לי כשביקרתי את אחותי שילדה.

לא מרגיש לי כמו הפעם הראשונה שהנחתי את עיניי על אחיין קטן ושברירי כמעט כמו הרוח.

אז החזקתי אותו. כיאה לאורחת שבאה לבקר יילוד.

איזה קטן. איזה עטוף, ואיזה רצינות נסוכה על פניו בזמן שהוא ישן. כמה עומק.

אבל זה לא אחיין שלי. זה לא תינוק שיעריץ אותי בתור דודה.

זה לא תינוק שיגדל לאותם ערכים שאני גדלתי אליהם. לא אותה דרך חיים,

לא אותה מיוחדות האופיינית רק למשפחה שלנו.

הוא זר לי, אבל אני מנסה להרגיש כמה שיותר אהבה אליו, כי ככה צריך להיות.

אני לא יכולה שלא לחשוב על האהבה והאושר שהיו מציפים אותי אם רק הלידה הייתה של אחותי. 

אם התינוק הזה היה אחיין שלי.

וזה מעלה דמעות. כמה חוסר אפשר להרגיש, אמא'לה. איפה האחיינים שלי שאני כ"כ מחוברת אליהם

שעכשיו ממשיכים לגדול בלעדיי, בלי להיות מודעים בכלל לכאב שאני סובלת מלהיות רחוקה מהם.

ואיפה המבט החם של אחותי שכ"כ שמחה לראות אותי אחרי הלידה. 

האחות שאוהבת אותי וכ"כ שמחה וגאה להראות לי את הבריאה החדשה שלה.

האחות שיודעת שמעכשיו התינוק יהיה חלק משמעותי מחיי ויתפוס מקום גדול בליבי.

משתדלות ללכת מהר כי לא נעים מההורים הטריים שהתינוק שלהם עכשיו נרדם ומתים ללכת לישון.

אז אנחנו הולכות "הביתה".

יום אחרי. השעה 7 בערב והם אמורים לחזור מביה"ח. במקרה עוברת ליד הבית שלהם,

אז מתקשרת לשאול אם הם צריכים עזרה, אם בא להם שאני יקפוץ.

זוכרת איך אחיות שלי היו מגיעות הביתה מביה"ח בכזאת הקלה גדולה, 

יודעות שבימים הקרובים אני יתאהב בתינוק החדש ויטפל בו ויעזור כמה שרק אפשר.

אבל זו לא אחותי שילדה. וכשהם רואים אותי הם לא רואים הקלה ואושר ואהבה.

הם רואים עומס. עוד מישהו שמגיע, עוד מישהו שמתעקש לעזור.

אז הם מסרבים. הרי עומס זה הדבר האחרון שהם צריכים. הם רק הגיעו מבית החולים. הם צריכים שקט.

הם לא יודעים שבכלל לא התכוונתי להרעיש..

אז אני אומרת שבסדר, ומנתקת. ואז נוסעת הביתה ועוצרת בחנייה.

ואז מדוממת את האוטו.

ואז בוכה.

התינוק הזה בכלל לא קשור אליי. זה בכלל לא המשפחה שלי.

אופס.

איזה טעות נוראית.

איזה טיפשה. 

שכחת שהמשפחה שלך בצד השני של כדור הארץ? 

רחוקה במרחק של שעות, ימים, שבועות וחודשים?

בוכה עוד קצת. ועוד ועוד ועוד. מנסה לשחרר את הכאב שבפנים.

אבל זה לא משתחרר. הכאב עצום והוא עמוק ולא מרפה.

New Post. New chapter in life.

2 years went by since the last time I posted anything on this blog.
Damn, I missed it.
Don't know why, but today, suddenly my fingers are burning. I wanna write something.
again.
This blog doesn't seem ridiculous to me anymore. It suddenly looks so naive, so sweet and childish.
I was young, I was bored and frustrated. But at least I did SOMETHING. I created.

I wanna be back.
Maybe it's because I miss my family so much. miss Israel. Miss my previous life, and everything that has to do with it. For example, this old and lovely fashion blog.

You see, I'm away from home. Since my last post I finished HS. I finished my first year of National Service and started a new one. Away from home.
I'm in Cleveland now. America. Yup. My first time leaving Israel EVER. And for how long? A year. 12 Months. It's been 2 months so far. My English is much better. My point of view on life is SO different now, yet SO much the same.

Can't wait to share with you my new life. My new hardships, challenges and opportunities.
Love ya!
Heichal.

בלוג יקר. כמה עוול עשיתי לך כשהשמצתי אותך, עיוותתי ואיכזבתי אותך ככה. נטשתי אותך. 

אמרתי שאתה מגוחך וטיפשי. 

סתם נזכרתי בך היום. סתם הסתכלתי בתמונות מפעם, מזמנים עברו. מנסה להיזכר בעצמי בזמנים האלו. איך הייתי.

ופתאום אתה כבר לא נראה מגוחך כ"כ.

הייתי מתוסכלת, ילדה בת 16 שרוצה קצת יותר אבל תקועה בלימודים, באיזה בית ספר שכוח אל שרק מתעסק באורך החצאית. ופתאום אני רואה הכל באור אחר.

אני סולחת לעצמי על הפדיחות, ותופחת לעצמי על השכם. אני רוצה יותר. מה רע בלרצות יותר? מה רע בלנסות?

גאה בעצמי על האומץ.

בא לי לחזור. לכתוב שוב. לפרסם, לחלוק.

עכשיו אני רחוקה מהבית. בלי ששמתי לב זה קרה, הגעתי לאמריקה לשנה שנייה של שירות לאומי.

בלי המשפחה, בלי החום והחיבוקים, ועם המון אנשים חדשים מסביב. לאט לאט אני מתחילה להרגיש בבית.

הכל קרה תוך 3 שבועות. מהרגע שאמרו לי שהתקבלתי ועד הרגע שעליתי על מטוס לארץ אחרת.

לקראת סוף יולי שמעתי שיש מקום פנוי בבת עמי. מחפשים עוד בת לקליבלנד.

ואני? ממש לא האמנתישזה יצא לפועל, אבל אמרתי למה לא.

זה היה או זה או להישאר בארץ מתוסכלת ואבודה. לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי, מה השאיפות שלי בחיים או מי אני בכלל. בדיוק סיימתי שנה קשה מאוד מאוד בכפר הילדים כרמיאל. הייתי סחוטה ותשושה פיזית ונפשית אחרי התמודדות קשה עם עבודה של שתי בנות שרות בו זמנית. הדרכתי בבית בוגרים את כיתות י"א י"ב ובנוסף הייתי בת שירות של משפחתון שהבת שירות שלו עזבה באמצע שנה.

אז אמרתי, למה לא? חו"ל, נשמע מסתורי ולא ידוע. אז ננסה. 

עכשיו אני פה. מסתגלת, לומדת לחיות עם איבר כרות. בלי המשפחה. אבא ואמא, 8 אחים ו6 גיסים אהובים אהובים אהובים ו17 אחיינים אהובים אפילו טיפה יותר 

אז אני פה. חזרתי לבלוג, חזרתי לכתוב. איזה הקלה.

נשיקות מאמריקה הרחוקה מידיי

היכל.

 Moria my co bat sherut, our car Sally and I

 Snif BAC Cleveland. Amazing people.

First snow

Thoughts

Lot's of things are going on here in Israel these days. 

  Lot's of politics, hatred and anger. Or at least that's what the media love showing us.

Couple of days ago there was a terrible car accident and both the parents and six of their kids were killed. Damn..

 I really love this song. It's quiet and sad but it has lot's of hope in it.

Be good, be smart and never stop believing. Love ya.

הרבה דברים קורים בישראל עכשיו.

הרבה פוליטיקה, הרבה שנאה וכעס אחד על השני.

דברים עצובים קורים. כולם כועסים, כולם מרחמים, ותמיד על הצד הלא נכון. 

אני אוהבת את השיר הזה. הוא שקט, עצוב אבל נוסך בי המון תקווה. תקווה שיהיה בסדר, שאנחנו בדרך הביתה.

למרות האנשים שחולמים, למרות האנשים שמרחמים על הצד הלא נכון, אנחנו נגיע הביתה.

שבוע טוב באמת, לכולם.

Africa, Gold and Metal

שבת. מחזוריות מקסימה ומאתגרת שדורשת מאיתנו פעם בשבוע לעזוב הכל, את המחשב, את העבודות/ המבחנים ושאר הדברים שיושבים לנו על הראש, ופשוט לנוח. להתאחד עם המשפחה סביב שולחן מלא בכל טוב ולשכוח מהכל.
את האווירה המגניבה והמשכרת לא מצאתי דרך להעביר לכם, אבל הנה בכל אופן מה שלבשתי בערב שבת האחרון.
כשכל האחיינים באים לשבת אין כמו אאוטפיט חופשי ומשוחרר שתוכלי להרגיש איתו בנוח גם לפני הארוחה כשאת רעננה מהמקלחת וגם אחרי, כשאת מותשת מארוחה דשנה ומתאמצת להשאיר את העיניים פתוחות ולא לרוץ למיטה לישון..

עכשיו אני לגמרי יכולה לאחל לכולכן שבוע טוב ומקסים, ואל תשכחו שאחרי כל שבוע מתיש יש סופ"ש רגוע!:)

Weekend. An enchanting and challenging cycle, requiring us once a week to drop everything, the computer, our paper\test, and all the other stuff that's sitting on our heads, and just rest. Unite with the family around a table laid with all plenty, and forget everything.

I couldn't find a way to pass the cool and enticing atmosphere on to you, but anyway, here's what I wore last Saturday night.

When all the nephews and nieces come for the weekend, there's nothing like a free and relaxed outfit that you can feel comfortable in both before the meal, when you're fresh out of the shower, and after, when you're Exhausted form a hearty meal, and straining to keep your eyes open and not dash and crash on the bed..

Now I can totally wish you all a terrific week, and don't forget that after every exhausting week, there's a calm weekend! :) 

Skirt: 100 ש"ח, GOLBARY. Shirt: YOOP, Earrings: 50 ש"ח, Big ring: FOREVER 21.

Don't forget to like me on Facebook! http://www.facebook.com/pages/Fashion-You-Wear/317420111622893

Elegant & CHEAP

הי אנשים יפהפיים!!
לכבוד ההפוגה הקצרה שיש לי ממבחנים ומתכונות החלטתי להשקיע ולצלם בשבילכם את מה שלבשתי בליל הסדר. האאוטפיט אולי נראה תמים ופשוט למדי, אבל כשמצאתי אותו זה היה בגדר נס לא ייאומן. הסתובבתי עם אחותי היקרה כמעט 5 שעות תמימות (או אולי לא כ"כ תמימות) בניסיון למצוא את הדברים הבאים: 1) נעליים. 2) בגד לליל הסדר. כמה פשוט, ככה מסובך. לא תיארתי לעצמי שנעליים בגזרה כ"כ אפנתית ועכשווית יהיו כ"כ קשות למציאה. ב9 בלילה, כששתינו כבר עייפות וסחוטות ראיתי מרחוק חנות של Steve Madden. שם מצאתי את דגם חיי, נעלי אלטון שחורות מעור מעובד (הפוך). התלבטתי עוד חצי שעה (אני לא רגילה לקנות נעליים ב-400 ש"ח, זאת האמת), שילמתי ויצאנו. בשעה כ"כ מאוחרת ואחרי שסופסוף מצאנו משהו טוב, לא היה שאלה בכלל אם להמשיך לחפש או ללכת הביתה. בעודנו פוסעות לעבר היציאה לחנייה אחותי נכנסה להסתכל רגע ב GOVANA. אני עשיתי לה פרצוף זועף ונכנסתי אחריה. ואאאזזזז- (סטגדדישש) מצאנו גלגל בגדים ב- 40 ש"ח בלבד. 
כשראיתי את טוניקת הסאטן הנעימה והמאווררת עם הצורות הגיאומטריות הפשוטות אך מתוחכמות, פשוט חטפתי אותה ועפנו הביתה. ואני חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה...:) 

Hi folks!

In honor of my much deserved small break from exams and the likes, I decided to make an effort, and take photos of what I wore on Passover night. This outfit may seem plain and simple, but finding it was nothing short of a miracle. I roamed the mall with my dear older sister for almost 5 hours, in order to find the following things: a) shoes. b) something to wear on Passover night. This may sound simple, but was actually quite complicated. I never imagined that finding shoes in such a fashionable and current style will be so difficult.

At 9 p.m, when both of us were totally spent and terribly tired, I saw in the distance, over the horizon, a Steve Madden shop. There, I found the shoes of my life. Suede black Alton shoes. I hesitated for half an hour (tell you the truth, I'm not used to buying 120$ shoes..), paid, and left the shop. At such a late hour, and after I finally found something I liked, we unanimously opted to go home. While we were walking towards the exit to the parking lot, my sister slipped "for a moment" into a store named Govana. I was making furious faces and frowning thunderstorms at her, but went inside with her.

And then… I found a 12$ clothes stand.

When I laid eyes on this airy, pleasant-to-the-touch, sateen tunic, with the simple yet sophisticated geometric designs, I just couldn't leave it there. And I live happily ever after… J

Tunick- 40 Shekels/ 10$, GOVANA. Shoes- Steve Madden, 400 Shekels/ 106$.

Second hand jeans jacket- Calvin Klein, 20 Shekels/ 5$. Earrings- 40 shekels, Accessories.

Don't forget to check Fashion You Wear on Facebook!
http://www.facebook.com/pages/Fashion-You-Wear/317420111622893

Happy Moment

לפני קצת יותר מחצי שנה, כשעוד לא ידעתי שתיוולד לי כזאת אחיינית מתוקה, הסתובבתי לי באילת הקיצית והרותחת וחיפשתי בגד חמוד לקנות לתינוקת שעוד לא נולדה אז. כשראיתי את הבגד הקטנטן בצבע סגול מושלם עם ציור ילדותי ותמים של איה החמור...טוב נו, ממש לא יכולתי להשאיר אותו בחנות:)
מאז כבר הספקנו לעבור חורף קפוא מלא בגשמים והתכרבלויות...ועכשיו הגיע הזמן המושלם להוציא את הבגד המתוק והקיצי! כ"כ כיף לחשוב שאחיינית שלי משתוללת ומשחקת ברוח החמה עם הבגד שקניתי לה:) בכלל, אם תשאלו אותי אני לגמרי נגד הלבשת תינוקות בכל מיני בגדים מסורבלים, כמו מכנסי ג'ינס שמגבילים את התנועה וכל מיני שרוולונים עם קשירה שכל הזמן נפתחת..

About 9 months ago, Before I knew I'm going to have such a sweet niece, I was walking around in a blistering Eilat summer, looking for a cute baby clothes for a baby that wasn't born yet.

When I saw that tiny purple outfit, with that perfect, childish and naïve print of Eeyore… well, I just couldn't leave it there J

Since then, we've already managed to go through a freezing winter full of rain and cuddling, and now it was time to break out that cute and summery outfit! The idea of my amazing niece playing and fooling around in the warm wind with the clothes I bought her is so much fun! On the same note, if you ask me, I'm all against putting all these restraining and cumbersome clothes, like jeans that restrict movement and things like that, on babies…

Wish you all a nice, warm summer!

I'll soon upload photos of what I wore onPassover night, and new leather Steve Maden shoes..

stay tuned!!:) 

שיהיה לכולכם קיץ חמים ונעים!
בקרוב תמונות של מה שלבשתי בליל הסדר, ונעלי עור חדשות של Steve Maden..
אז- Stay tuned!

Canvas Shoes

Hi Guys!:) How have you been??

I've been dreaming for a long time now about buying a pair of canvas shoes. The first time I saw it was in EBay. I really love spending my time searching for some cool stuff we don't have in Israel. I immediately fell in love with those cool "Chinese style" shoes and wished to own a couple. The original basic shoes cost 44$, but the thing is we don't have it in Israel. The company which makes them is called TOMS. This is their concept: with every pair you purchase, a child in need gets a pair of new shoes. ONE FOR ONE. I think this is really cool, I love it. Not only you get a beautiful couple of shoes to yourself, you also get to help a poor child in need.

מסתבר שבכל זאת לוקח זמן רב עד שהבשורות החדשות מגיעות לארץ הקטנטנה אך המעורבת בעניינים הזאת.

לצפון, בכל אופן  עוד לא הגיעה בשורת הנעליים החדשה- נעלי הבד. אני דווקא הגעתי לנעלי הבד המדהימות של TOMS כששוטטתי כהרגלי במחלקת הנעליים של EBAY. שמתי לב, שכל הנעליים שאני אוהבת ובודקת  את המחירים שלהם, שייכות לחברה "עלומת שם" (??) בשם TOMS. מסתבר שהיא לא כ"כ עלומת שם, אבל אני לא שמעתי עליה מעולם. מדובר בחברה שמייצרת נעלי בד מגניבות בצורות והדפסים שונים (מזכיר מאוד את הנעליים הסיניות המסורתיות), ועל כל זוג שקונים- ילד באפריקה מקבל זוג נעליים חדש. מגניב, אה?:) פה אתן יכולות לראות את הנעליים החדשות שלי מגזית, שעלו סה"כ 50 ש"ח. אולי ביום מן הימים אני אקנה זוג מקורי של טומס:) הם נוחות בטירוף, וממש מתאימות לאווירת קיץ הבא עלינו לטובה.

So this is my new pair of canvas shoes!:) Sadly it isn't the original, I bought it from GAZITH in 13$.  Maybe one day I'll have the courage to order a real TOMS shoes from EBay:)

..It really reminds me of the Chinese style

If you wanna know a little bit more about TOMS and it's doings you can watch this cool video- (with Matisyahu's One Day in the background, I guess you really don't wanna miss it)