יום ראשון, 15 בדצמבר 2013

My first snow man



השלג כבר לגמרי פה.
קשה להעביר את התחושה המדהימה שעוטפת בשעת לילה מאוחרת, 
כשמדוממים את האוטו ויוצאים לרחוב הדומם, המושלג עד כדי התרוממות הרוח והמואר באור מסתורי.
העצים כאילו קפאה עצמיותם, עומדים דום ומשתדלים שלא למעוד תחת המשא הלבן המכביד על כתפיהם.
השלג מטעה.
הוא נראה עוטף, מזמין לגעת וללטף אבל בעצם כשתיגע בו תקבל כוויית קור ותישוג לאחור.
צריך לדעת איך לגשת אליו, אל השלג. באהבה רבה, בעדינות. אבל חייב להיות איזה חוצץ, איזה משהו שיפריד.
רק ככה זה עובד. ואז זה נעים, וכיף למגע. מדהים איך בקלות אפשר ליצור כדור שלג.
כאילו השלג רק עמד וחיכה שתצופף אותו ביחד עם דומים לו, חיכה שמישהו יטפל וייגע, יעז להתקרב.

עברו כמה עשורים טובים מאז הפעם האחרונה שעמד איש שלג בגינתם של משפחת שטיינר.
איזה כיף להפיח את השממה בדממה המושלגת הזו..:)